גזר דין בתיק ת"פ 36725-09-12

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 28/8/12, במהלך ויכוח בינו לבין אשתו דאז, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהכה עם ידו באוזנה השמאלית וכתוצאה מכך היא נהדפה אל הקיר ונגרם לה חתך בראש, גוש בתעלת השמע השמאלית וחבלה בעור התוף.

במהלך חודש ינואר 2012 במועד שאינו ידוע במדויק, במהלך ויכוח, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהכה אותה באוזנה השמאלית וגרם לה לדמם מהאוזן.

הנאשם ביצע את המעשים בהיותו בגילופין.

הנאשם יליד 1973 ואין לחובתו הרשעות קודמות.

בעניינו של הנאשם הוגשו מספר תסקירים של שירות המבחן.

בתסקיר הראשון פירט שירות המבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם אשר עלה ארצה בשנת 2000, חווה קשיי קליטה, אך למרות זאת השתלב במסגרת תעסוקתית, עבד 8 שנים במפעל אלקטרוניקה ולאחר פיטורים השתלב בעבודה נוספת וכיום עובד תקופה של למעלה משנתיים כמפעיל מכונה במפעל ביבנה.

שירות המבחן ציין כי הנאשם והמתלוננת נישאו בשנת 98 אך לאור ריחוק רגשי ופיזי וקשיי תקשורת בסופו של דבר בני הזוג התגרשו. הנאשם לקח אחריות על בעיות במערכת הזוגית, לרבות קינאה והתנהגות תוקפנית כלפי המתלוננת, טען כי במהלך הויכוח הנדון הוא היה תחת השפעת אלכוהול והתקשה לשלוט על תגובותיו וסטר למתלוננת. שירות המבחן התרשם כי הנאשם לוקח אחריות מלאה, מבטא חרטה ואינו מנסה לטשטש או למזער את חלקו בעבירה.

הנאשם החל בהליך המעצר בהליך טיפולי שבמסגרתו שהה באשפוזית תקופה של כחודש ולאחר מכן החל טיפול במרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול, מפגשים קבוצתיים, טיפול פרטני בקבוצת AA .

שירות המבחן שוחח עם המתלוננת אשר מסרה כי אינה חוששת מהנאשם ותיארה תא משפחתי יציב.

ביום הגשת התסקיר הראשון ציינתי כי המלצת שירות המבחן לסיים את התיק במאסר על תנאי וצו מבחן מקדימה את זמנה, לאור אמביוולנטיות שעלתה מהתסקיר הראשון.

בתסקיר השני של שירות המבחן ציין שירות המבחן כי הנאשם שיתף פעולה באופן מלא בהליך הטיפולי, וכרגע ההליך הוקפא עקב עזיבת העובדת הסוציאלית המטפלת בו במרכז והעדר מענה למטופלים דוברי השפה הרוסית, אם כי הנאשם מסר כי כבר השבוע הוא אמור להיפגש עם המטפלת החדשה.

בשונה מהתסקיר הקודם, הנאשם ביטא נכונות לבצע עונש של של"צ, ולכן ולאור התרשמות שירות המבחן, כי מדובר באדם נורמטיבי המתפקד באופן תקין וחיובי בדרך כלל ומשקיע מאמצים בפרנסת ילדיו, המליץ שירות המבחן להטיל עליו צו מבחן, של"צ, מאסר על תנאי והתחייבות.

התביעה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, כאשר לטעמה מדובר ברף התחתון של מתחם העונש ההולם. הסניגורית עתרה לאמץ את המלצות שירות המבחן, שכן לטענתה עונש של עבודות שירות יגרום לפגיעה קשה במקום עבודתו של הנאשם, ובעקיפין גם בבני משפחתו התלויים בו, שכן הוא משלם מזונות לילדיו.

בסימן א1 לפרק ו' לחוק העונשין, שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" נקבע עקרון ההלימה כעקרון המנחה בענישה, היינו, ניתן משקל בכורה לשיקולי הענישה של גמול, ונקבע כי בראש ובראשונה, על העונש להלום את חומרת העבירה ומידת אשמו של הנאשם.

העבירות של אלימות במשפחה הן עבירות חמורות מאד, אשר הערך המוגן במסגרתן, הינו זכותו של האזרח להגנה על שלומו, בטחונו ושלמות גופו בין כתלי ביתו.

העבירות נועדו בעיקר להגן על החוליה החלשה במשפחה מפגיעה של בעל הכח הפיזי או הכלכלי, המנצל בין היתר את רגשות האהבה, הפחד, הבושה או התלות של הקרבן בו.

לעניין הענישה הראויה, קבע בית המשפט העליון בע"פ 2037/92 בן דוד נ' מדינת ישראל (2.6.92) :

"בית המשפט מצווה לשרש את התופעה של אלימות שבתוככי המשפחה, שנעשית יותר ויותר למכת מדינה, וכן מצווה הוא להגן על הצד המוכה, שלא תמיד כוחו עומד לו להגן על עצמו. הרתעה זו צריך ויינתן לה ביטוי על ידי השתת עונש מאסר משמעותי, למען ישמעו וייראו, הן מי שהורשע במעשי האלימות והן עבריינים בכוח".

ובע"פ 9469/03, מדינת ישראל נ' פלוני (4.3.04):